גז"ד למורשע בעבירות של אינוס - רן גרבלי

השופט ש' ברוך :

הנאשם, רן גרבלי, הורשע בסיומו של הליך שמיעת ראיות בביצוע עבירה של אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

אין צורך לשוב ולהידרש לנסיבות ביצוע העבירה, הללו פורטו בהרחבה בהכרעת הדין מיום 2.11.08, אך בקצרה אזכיר כי מדובר באירוע בו הגיעו הנאשם והמתלוננת למסיבה, מבלי שיהיו ביניהם כל קשר או היכרות קודמים, המתלוננת שתתה משקאות אלכוהוליים, באופן שניטלה ממנה כל יכולת להביע דיעה ביחס לרצון או העדר רצון לקיום יחסי מין ובשלב זה, כמתואר בהכרעת הדין, ביצע בה הנאשם את המעשים המתוארים בכתב האישום, שכללו הוצאת טמפון מגופה, נגיעות בחלקי גופה השונים, החדרת אצבעות לאיבר מינה והחדרה חלקית של איבר מינו לאיבר מינה.

לאחר שימוע הכרעת הדין, הורינו על קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם, על קבלת תסקיר נפגע עבירה ביחס למתלוננת וכן על קבלת הערכת מסוכנות בעניינו של הנאשם וזאת בשים לב לעובדה שמדובר במתלוננת שהיתה קטינה, בעת שבוצעה בה העבירה.

בתסקיר שירות המבחן, עמד האחרון בהרחבה על נסיבותיו של הנאשם (וראוי לציין שלנגד עיניו כבר עמדה חוות הדעת המרכז להערכת מסוכנות שאליה עוד אתייחס בהמשך), על היותו חסר עבר פלילי, על גישתו המכחישה של הנאשם את האשמה שיוחסה לו בכתב האישום, וכן על היותו אדם בעל מערכת ערכית נורמטיבית. שירות המבחן התייחס לנסיבותיו המשפחתיות של הנאשם, להיותו בעל אישיות ילדותית וחסר בטחון עצמי, ואף קבע בסופו של דבר כי להערכתו רמת הסיכון להישנות מעשה שכזה בעתיד מצידו של הנאשם אינה גבוהה.

שירות המבחן המליץ על התייחסות טיפולית, אך מטבע הדברים, בשים לב לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם כמו גם לגישתו המכחישה, נמנע מהמלצה קונקרטית. עם זאת, מצא לנכון שירות המבחן לציין כי אם יוחלט להשית על הנאשם עונש מאסר מן הראוי להפנות את תשומת ליבו של שירות בתי הסוהר למצבו הנפשי הרעוע ולאפשרות לפיה יבצע ניסיון אובדני.

המרכז להערכת מסוכנות נדרש אף הוא לנאשם ולנסיבותיו ועמד בהרחבה על תפישתו של הנאשם את המעשים נשוא כתב האישום, שהיא במידה מסוימת נראית יותר כשל פנטזיה של ילד מתבגר מאשר תיאור של אונס - כך נכתב בעמ' 4 לחוות הדעת.

בסיומה של הערכת המסוכנות, הגיע עורכה לכלל מסקנה, כי מדובר באדם בעל רמת מסוכנות בינונית נמוכה להישנות המעשים, וזאת לאור העובדה כי מדובר ברווק צעיר שפגע בקורבן מזדמן אך העבירה היא אפיזודית אצל אדם לא אנטיסוציאלי וללא סטייה מינית, המגלה תובנה מסוימת למצוקתה של הקורבן ומביע צער על כך שפגע בה, גם אם הוא מגלה עיוותי חשיבה לגבי נסיבות פגיעה זו.

כאמור, בנוסף לתסקיר בעניינו של הנאשם ולחוות הדעת המרכז להערכת מסוכנות, ביקשנו תסקיר בעניינה של המתלוננת וזה הוגש כמתחייב על ידי שירות המבחן למבוגרים.

שירות המבחן עמד בהרחבה על נסיבותיה של המתלוננת, על היותה בחורה נבונה ורהוטה, בעלת כוחות, הממוקדת בעשייה ובתפקוד חיצוני, אך ניכר בה שהשקעתה בתפקוד האמור מאפשרת לה ניתוק ריגשי מאירוע הפגיעה והשלכותיו לגביה, כשהיא אף מתקשה לקבל את עצמה כמי שנגרמו לה נזקים כתוצאה מהפגיעה בה. שירות המבחן עמד על כך שמדובר במי שנעזרת במנגנוני הגנה פסיכולוגיים מסיביים לצורך התמודדות עם הטראומה.

שירות המבחן איבחן כי תגובותיה של המתלוננת הן תגובות פוסט-טראומטיות מובהקות, ברור לכל, שהיא סובלת מנזק לא פשוט. היא נזקקת לטיפול (והיא מימנה טיפול שכזה ממקורותיה שלה עד לגיוסה לצבא), טיפול אותו היא אינה מקבלת כיום. שירות המבחן סבור שמעבר לכל עונש אחר יש להשית על הנאשם פיצוי למתלוננת, שיהווה אף הוא חיזוק עבורה הן ברמה הריגשית והן ברמה הקונקרטית.

במהלך שמיעת הראיות לעונש העידו מטעם הנאשם ד"ר דליה ברנדס, שהיא פסיכולוגית קלינית אשר טיפלה בו תקופה קצרה בשנת 2008, אשר סבורה כי מדובר במי שהסתבך ללא כוונת זדון. לדבריה מדובר באדם מיוחד, שנמצא על פרשת דרכים, כשראוי לתת לו הזדמנות לתעל את יכולותיו לכיוונים חיוביים ותורמים, מאשר לשולחו למאסר שיפגע בו בצורה לא פשוטה. מעבר לחוות דעתה ולעדותה של ד"ר ברנדס הומצא לנו מסמך שנערך בשנת 2007 על ידי ד"ר  לוציאן מוסקוביץ, לצורך הליכי מעצר, בו עמד המחבר  על נסיבות הנאשם ומצבו בשלב המעצר.

עוד העידה ...., ד"ר מרטין שפר קרביץ, שראתה בנאשם אדם טוב וחיובי שהפך שבר כלי בעקבות המשפט וכן העיד אביו של הנאשם שסיפר על מצבו הקשה. מעבר לכל אלה הוגש לעיוננו מכתב שכתבה ...., חברתו לשעבר של הנאשם, ובו סיפרה על מעלותיו הרבות של האחרון.

התובעת, עו"ד פלג, עמדה בטיעוניה לעונש על חומרת נסיבות ביצוע העבירה. לדבריה, מדובר באירוע של אינוס שבוצע אגב מסיבה אליה נקלעו הנאשם והמתלוננת, שלא היתה להם כל היכרות קודמת, תוך שהנאשם מנצל את מצבה של המתלוננת, לאחר שזו שתתה אלכוהול ולא היתה מסוגלת להביע כל התנגדות או דיעה והיתה למעשה בהכרה מעורפלת לגמרי וביצע בה את זממו, כשמעשיו הופסקו רק כתוצאה מהופעתו של שכן, ..., שבחצר ביתו ביצע הנאשם את המעשים במתלוננת.

גם בשלב זה, ניסה הנאשם לגרום ... לעזוב את המקום, תוך שהוא משתמש בתירוצי שווא. לאחר שהוא עצמו עזב את החצר, לא גילה הנאשם כל עניין במתלוננת ובמצבה, לא חזר למקום ואף הטעה את חברותיה של המתלוננת ביחס למקום הימצאה.

האינוס התבטא בהחדרת אצבעות לאיבר מינה של המתלוננת (לאחר שהנאשם הוציא ממנו את הטמפון שהיה בו) וכן בהחדרה חלקי של איבר מינו לאיבר מינה. התובעת סבורה שאין מדובר במעשה המצוי במדרג הנמוך של המעשים, היא סבורה שאין בראיות לעונש, בין אם חוות דעתה של ד"ר מוסקוביץ ובין אם יתר הראיות, כדי להצדיק הקלה בדין, היא סבורה שיש לתת משקל של ממש לתסקיר הקורבן המלמד על חומרת הפגיעה במתלוננת, ומשכך, עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת.

הסנגורית, עו"ד בן עובד, עמדה על אותם נתונים אישיים של הנאשם המלמדים על מצבו המורכב, על היותו אדם נורמטיבי בבסיסם של דברים, על העובדה שהנאשם הפיק לקח ממעשיו ומכל ההליכים שבאו כתוצאה מהם ועל כך שאין מדובר במעשה שהינו במדרג הגבוה של עבירות האינוס, אלא במעשה נטול כוחניות. הנאשם לא הביא את המתלוננת למצבה, אלא היא הגיעה למצב בו היתה כתוצאה ממעשיה שלה ובוודאי שלא תכנן לפגוע בה. אין לשכוח שבסופו של דבר מדובר היה בהחדרת של אצבעות בלבד והחדרה חלקית מאד של איבר המין וכאמור אין מדובר במעשה חמור יתר על המידה. הנאשם עצמו שתה ולא היה במיטב חושיו. מהראיות שהובאו ברור כי האירוע נתן את אותותיו בנאשם, כי הוא נזקק לטיפול, כי השהייה במעצר השפיעה על מצבו הנפשי וכי אם ישלח למאסר עלולה למאסר זה השפעה הרסנית עליו. הוא נתון במעצר בית מזה שנה וחצי, הוריו במצב לא פשוט ומשכך היא סבורה שיש לגזור עליו מאסר מותנה בצד של מאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות.

אין ספק שהמקרה שלפנינו הוא מקרה מורכב. מחד, ניצבים המתלוננת והפגיעה הקשה בה כתוצאה מהמעשים אותם ביצע הנאשם, שגם אם לא היו ברף הגבוה של עבירות האינוס, עדיין הותירו בה חותם בל ימחה, גרמו לה לנזק נפשי ניכר ולצלקות שספק אם תעבורנה מן העולם ומנגד ניצב נאשם שהוא אכן בבסיסם של דברים אדם נורמטיבי, שכשל, ככל הנראה על רקע אישיותו לא בשלה וחוסר יכולת להתמודד עם דחפים בסיטואציה אליה נקלע.

עם זאת, קשה להתעלם מחומרתם של המעשים אותם ביצע הנאשם. הנאשם נטל בחורה שלא הכיר עובר לאירוע המסיבה, שעל פי כל הראיות אותן שמענו לא היתה מסוגלת כלל להביע כל עמדה ביחס ליחסי מין (וזכורה היטב עדותו של ... ותיאורו את מצבה מעורר הרחמים של המתלוננת, שלא הצליחה להחזיק את הראש ולהתעורר בכלל); הוא הוציא מגופה טמפון, והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ואף החדיר חלקית את איבר מינו  לאיבר מינה (את "הכיפה", כהגדרתו שלו במשטרה), תוך שהוא מתעלם ממצבה העגום של המתלוננת והעובדה שככל הנראה הקיאה או החלה להקיא, במהלך המעשה ומהמחאות החלשות שכן הצליחה להשמיע, כפי ששמע אותן ....